גמול בעבור עבודה בשעות נוספות נקבע ומשולם לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 ("החוק"), אשר קובע את מסגרת יום העבודה, את מכסת השעות המותרת לעבודה ואת הגמול המיוחד לו זכאי מי שמבצע שעות נוספות כחוק.
עם זאת, בחוק קיימים מספר סייגים (דהיינו סוגי עובדים שהחוק לא חל עליהם כמו שוטרים, עובדי מדינה מסוימים, צוותי אוויר, יורדי-ים, עובדים שלא ניתן לפקח על עבודתם וכו' – אליהם לא נתייחס כעת). במאמר מוסגר יצוין כי לגבי עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם – בעידן הטכנולוגי של ימינו, מקרי הצלחה של טענות מסוג זה מצומצם עד מאוד.
החוק כאמור מוציא מתחולתו, כלומר לא חל, על סוגים מסוימים של עובדים ובהם עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדרושים מידה מיוחדת של אמון אישי. עובדים אלה אינם זכאים לגמול בעבור עבודה בשעות הנוספות אבל ההנחה כי שמשכורתם כבר מגלמת תמורה נאותה עבור כל השעות שעליהם לבצע את תפקידם הייחודי.
כיצד נדע אם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על עובד מסוים?
המבחן הוא "מהות התפקיד" ולאו דווקא הגדרתו. המשמעות היא שאין די בכינוי, בתואר או בשם התפקיד אלא במהות לפיכך לא משנה התואר קרי: האם העובד "מנהל", "מנהל בכיר" או "מפקח" כי אם בשאלה האם כרוך תפקידו ב"מידה המיוחדת של אמון אישי".
רבות נאמר ונפסק בעניין הסממנים לבחינת מידה מיוחדת של אמון אישי, אפילו שכבר נקבע כי גם עובדים זוטרים יכולים למלא תפקידים הדורשים אמון מיוחד, עדיין למרות הגמישות והבדיקה לגופו של עניין, עמדת בתי הדין לעבודה היא לתת פרשנות מצמצמת לחריגים לחוק וזאת על מנת שלא להוציא עובדים רבים מתחולתו ושלא לשלול מהם את הזכות החוקית לתגמול בגין שעות נוספות.
אז מה הוא בעצם "אמון אישי"?
זו שאלה פתוחה שתיבחן בכל מקרה לגופו אך בכל זאת, מספר מאפיינים (להבדיל משאלת הניהול דווקא שהמבחנים לה דומים) המעידים על קיומו של אמון אישי הם: נגישות למידע מיוחד, אחריות מיוחדת, מקום בהיררכיה הארגונית, שכר גבוה, גמישות בשעות העבודה כולל שעות עבודה רבות ובלתי שגרתיות, וכן חופש פעולה ועצמאות בביצוע התפקיד.
דוגמה מעניינת בנושא ניתנה בפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ס"ע 33520-10-11 שרה יאסו נ' חברת ניקיון מובילה (שניתן בפברואר 2016) שבו טענה החברה כי מפקחת הניקיון שהועסקה במשך 18 שנים ללא ששולמו לה שעות נוספות, הינה בתפקיד הנהלה או בתפקיד בעל "מידה מיוחדת של אמון אישי " וכי מכיוון שהיא עובדת מחוץ לחצרי המעסיק אין אפשרות לפקח על עבודתה (וזאת הגם שהחתימה כרטיס באתר שבו פיקחה). כמובן שבית הדין לעבודה לא קיבל את עמדת המעסיק וקבע כי היה פיקוח על עבודתה וכן, למרות הגדרתה כ"מפקחת" היא לא הייתה בתפקיד הנהלה אלא פיקחה על ניקיון בלבד. בנסיבות בהן לא היה לה מקום גבוה בהיררכיה הארגונית, היא לא קיבלה שכר גבוה במיוחד ולא הוטלה עליה אחריות מיוחדת, המעסיק חויב בפיצוי למפקחת הניקיון בסך של 309,148 ₪ רק על רכיב אי תשלום שעות נוספות כדין.